לשמר את הזיכרון

מאי 1, 2017 ע"י

מאת מיה ישראלי

236

72 שנה חלפו מסיום המלחמה הנוראה בתולדות האנושות ומעטים מאלה ששרדו את התופת האיומה עדיין חיים כדי לספר לנו ממקור ראשון את הזוועות שעברו. אבל אפילו הסיפורים אינם יכולים לתאר את הזוועות הלא אנושיות, שתכנן מוח אנושי מעוות, שהם עברו במשך שנים. לא ימים, גם לא חודשים. שנים של פחד ואימה. שנים של ניסיון לשרוד בתנאים לא אנושיים. שנים של רעב, שנים של בדידות ומצוקה נפשית קשה. שנים של השפלה ואובדן הכבוד. שלא לדבר על חיים בצל הידיעה שנותרו לבד בעולם כשכל המשפחה, או רובה, נטבחה.

גם הסיפורים המצמררים לא חושפים קצה קצהו של מה שהיה שם, שהתחיל לפני 78 שנים ונמשך 5.5 שנים. ורבים מאלה שניצלו המשיכו וממשיכים לחיות עם הזוועות, למרות שלכאורה נראה שבנו חיים חדשים, הקימו משפחה, עובדים ומתפקדים. הפצע לעולם לא הגליד.

235

ליאוניד צילביץ', יליד 1925, הוא הניצול המבוגר ביותר שחי כיום בקציר והדליק את ששת הנרות בטקס יום השואה שנערך בבית לולה. ליאוניד, שנולד בעיר חרקוב שבאוקראינה, לא הסתפק בהדלקת הנרות וסיפר בהתרגשות לקהל הנוכחים הרב בקצרה את שעבר במלחמה. כשפלשו הנאצים לאוקראינה וכבשו אותה בשנת 1941, ליאוניד היה בן 16 והוא ברח עם משפחתו לרוסיה, שם התגייס לצבא הרוסי ונלחם נגד הגרמנים עד לתבוסתם. על פי ההערכות כ-900 אלף יהודים נרצחו באוקראינה, כשאחד המקומות הידועים לשמצה הוא באבי יאר שבפאתי קייב. לאחר המלחמה למד ליאוניד באוניברסיטה ועבד כמרצה. לפני 23 שנים עלה לארץ עם משפחתו והתיישב בקציר. לפני שנה נפטרה רעייתו.

unnamed

את הטקס המרגש הכינו בני הנוער, בהפקת גיא אומסי, רכז הנוער. הצעירים קראו טקסטים ושרו שירים. למרות שעוד מעט לא יישארו אודים שיוכלו לספר על התופת שעברו, ויישארו רק תמונות, שמות וסיפורים, ולכן חשוב פי כמה לשמר את הזיכרון. חשוב לזכור ולא לשכוח.

נושאים קשורים

תגיות

שתף דף זה

468 ad